גודל פוזיציה ו-R: איך מחליטים כמה לקנות, ולמה זה חשוב יותר מהכניסה

גודל פוזיציה הוא התשובה לשאלה "כמה מניות לקנות", והתשובה הנכונה לא מתחילה מהמחיר אלא מההפסד: מחליטים כמה מההון מותר להפסיד אם הסטופ ייגע (למשל חצי אחוז), מחלקים במרחק בין הכניסה לסטופ, ומקבלים את מספר המניות. ההפסד הזה נקרא R, ומרגע שהוא קבוע כל עסקה נמדדת ביחידות שלו: רווח של 2R, הפסד של 1R. זו השפה היחידה שבה אפשר להשוות עסקה במניה של 10 דולר לעסקה במניה של 500.

כשמדדנו את האיתותים של המנוע שלנו על שנתיים, אותה רשימת עסקאות בדיוק יצאה הפסדית עם סיכון של אחוז לעסקה ועשר פוזיציות, ורווחית עם שליש אחוז וחמש-עשרה. לא שינינו איתות אחד. זה כל העמוד הזה במשפט.

המחשבון: הון, סיכון, כניסה, סטופ

לפני הנוסחה, החישוב עצמו. ההון ואחוז הסיכון נשמרים בדפדפן שלכם; העמוד המלא של המחשבון מוסיף דוגמאות, יעד ב-R והטעויות שהוא לא מונע.

הנוסחה, וארבעת המספרים שבה

כמות = (הון × אחוז הסיכון) ÷ (מחיר הכניסה פחות מחיר הסטופ). דוגמה: הון 100,000, סיכון 0.5% = 500; כניסה 50, סטופ 47, מרחק 3; כמות = 166 מניות, שווי פוזיציה 8,300. אם הסטופ היה ב-49, המרחק 1, הכמות 500 מניות ושווי 25,000. אותו סיכון בשקלים, גודל שונה פי שלושה. מי שקונה "10,000 שקל בכל עסקה" מסכן סכום אחר בכל פעם בלי לדעת.

• אחוז הסיכון לעסקה: הכלל המקובל הוא 0.25% עד 1%. אחוז נשמע קטן; רצף של עשרה הפסדים, שקורה, הוא כבר כמעט 10% מההון, ורצפים כאלה שוברים את המשמעת בדיוק לפני שהשיטה מתאוששת.
• מרחק הסטופ: נגזר מהמבנה או מATR, לא ממה שנוח. סטופ צמוד מגדיל את הכמות ואת הסיכוי להיעצר ברעש.
• תקרת פוזיציה: אחוז מקסימלי מההון לנכס אחד, בלי קשר לסטופ. סטופ צמוד מאוד יכול לתת כמות שהיא חצי מהתיק; פער פתיחה מתחת לסטופ יעשה מזה הפסד שלא תכננתם.
• מספר פוזיציות מקביליות: 15 פוזיציות של 0.35% הן 5% סיכון פתוח בסך הכול. עשר של 1% הן 10%. השוק נופל על כולן יחד.

למה הגודל יכול להפוך את הסימן

• הפסדים גדולים דורשים רווחים גדולים יותר. אחרי ירידה של 20% צריך 25% כדי לחזור; אחרי 50%, צריך 100%. סיכון גבוה לעסקה מייצר ירידות עמוקות, וירידות עמוקות אוכלות את התוחלת החיובית שנשארה.
• תור לפוזיציות. בשיטה עם עסקאות ארוכות, מספר פוזיציות קטן פירושו שהעסקאות הטובות מגיעות כשאין מקום. במדידה של יציאה נגררת ראינו את זה במלואו: הרצים תפסו את המשבצות, ומה שנכנס במקומם הפסיד.
• עלויות מול גודל. עמלת מינימום על פוזיציה קטנה יכולה להיות כל ה-R. גודל שקטן מדי לא נסחר בכלל, וזו שאלה של ברוקר, לא של אסטרטגיה.
• כפילויות. שתי תעודות על אותו נכס, או שלוש מניות מאותו סקטור, הן הימור אחד עם שלושה שמות. הסיכון הפתוח האמיתי גדול ממה שהטבלה מראה.

איך להתחיל

לבחור אחוז סיכון שאפשר להפסיד עשר פעמים ברצף בלי לשנות כללים. לחשב כמות מהסטופ, בכל עסקה, לפני הפקודה. לקבוע תקרה לנכס ותקרה למספר הפוזיציות, ולא לעבור אותן גם כשהסט-אפ "מושלם". ולרשום כל עסקה ב-R, כי רק כך תדעו אחרי מאה עסקאות אם יש לכם יתרון או מזל. הסטופ ויחס הסיכון-סיכוי הם שני החצאים האחרים של אותו כלל.