שיטת הצבים (Turtle Trading): הכללים המלאים, ומה קורה כשמריצים אותם היום

שיטת הצבים היא אסטרטגיית מעקב-מגמה עם כללים סגורים לחלוטין: קונים כשהמחיר פורץ את השיא של 55 הימים האחרונים, יוצאים כשהוא שובר את השפל של 20 הימים האחרונים או נוגע בסטופ של פעמיים ATR, ומסכנים אחוז קבוע מההון בכל עסקה. אין יעד רווח. מי שרץ, רץ. כשהרצנו את הכללים האלה על 184 מניות אמריקאיות בשלוש השנים האחרונות הם השיגו +98% עם ירידה מקסימלית של -15.9%, לעומת +95% ו--18.8% לקנייה והחזקה של המדד. אותה תשואה, פחות כאב, והרבה יותר עבודה.

בעמוד הזה: הסיפור שמאחורי השם, הכללים המדויקים, מה המספרים אומרים ולא אומרים, ולמה היציאה של הצבים לא בהכרח מתאימה לכניסה שלכם. את זה בדקנו על המנוע שלנו, והתשובה הפתיעה.

הסיפור: הימור על שאלה אחת

ב-1983 התווכחו שני סוחרי סחורות בשיקגו, ריצ׳רד דניס וויליאם אקהרט, אם מסחר מוצלח הוא כישרון מולד או מיומנות שאפשר ללמד. דניס פרסם מודעה בעיתון, בחר קבוצת אנשים בלי רקע, לימד אותם שבועיים וסיפק להם הון. הוא קרא להם "צבים", על שם חוות צבים שראה בסינגפור: "נגדל סוחרים כמו שמגדלים צבים". לפי הדיווחים, הקבוצה הרוויחה סכומים גדולים בשנים שאחרי. הכללים דלפו לציבור בשנות ה-2000, ומאז הם אבן-הבוחן של מעקב מגמה.

הלקח החשוב מהסיפור אינו התשואה אלא מה שנדרש כדי להשיג אותה: ביצוע עיוור של כללים שמפסידים ברוב הפעמים, במשך חודשים, בלי לשנות אותם. רוב הצבים המקוריים שנכשלו לא נכשלו בגלל הכללים אלא בגלל שלא עמדו בהם.

הכללים, כפי שהרצנו אותם

• כניסה: סגירה יומית מעל השיא של 55 הימים הקודמים. קנייה בפתיחה של היום הבא. אין ניחוש, אין "נראה חזק".
• סטופ ראשוני: פעמיים ATR מתחת למחיר הכניסה. זה ה-R של העסקה, ומרחק זה קובע כמה קונים.
• יציאה: סגירה מתחת לשפל של 20 הימים הקודמים, או נגיעה בסטופ. אין יעד רווח בכלל. עסקה טובה יכולה להחזיק חודשים.
• גודל: סיכון של 0.5% מההון לעסקה (המקור: 1% ליחידה, עם הוספת יחידות בדרך). תקרה של 5% מההון לנכס, עד 20 פוזיציות במקביל.
• משטר: כניסות רק כש-S&P 500 מעל ממוצע 200. הצבים המקוריים סחרו גם שורט; אנחנו מדדנו לונג בלבד.

המספרים: אותה תשואה כמו המדד, בדרך אחרת לגמרי

המדידה: 184 מניות ותעודות סל אמריקאיות, נרות יומיים, מאי 2023 עד ספטמבר 2026 (840 ימי מסחר), ביצוע בפתיחה שאחרי האיתות, עלות 0.05% לכל צד, לונג בלבד ובלי מינוף. היקום הוא של היום ולא של 2023 — מניות שקרסו ונעלמו לא נכללות, וזה מטה כל תוצאה כלפי מעלה. שוק עולה לאורך רוב התקופה.

מה זה אומר בפועל

• שני שלישים מהעסקאות מפסידות. זו לא תקלה, זה המנגנון: הרבה ניסיונות קטנים, מעטים גדולים. הרווח הממוצע לעסקה מנצחת גדול פי כמה מההפסד הממוצע, וזה מה שמחזיק את מקדם הרווח על 1.83.
• הייתה שנה אדומה. 2025 סיימה ב--5.3% בזמן שהמדד עלה 18%. מי שנוטש אחרי שנה כזו לא מקבל את 2026. זה המבחן האמיתי של השיטה, והוא נפשי, לא מתמטי.
• הירידה הקטנה יותר היא הרווח האמיתי. הצבים היו במזומן בחלקים מהירידות, בזכות היציאה בשבירת השפל. תשואה דומה עם פחות כאב שווה יותר מתשואה זהה עם יותר כאב.
• הטיית השרידות עובדת לטובת השיטה. יקום שמכיל רק מניות ששרדו עד היום נותן לפריצות יותר סיכוי להמשיך. המספר האמיתי כנראה נמוך יותר.

היציאה של הצבים על כניסה אחרת: בדקנו, וזה לא עבד

הפיתוי ברור: לקחת את היציאה החכמה של הצבים (בלי יעד, שבירת שפל 20 יום) ולחבר אותה לכל אסטרטגיית פריצה. עשינו בדיוק את זה על סט-אפי הסווינג של המנוע שלנו, על שנתיים ו-185 מניות, ומדדנו יעד קבוע מול יציאת-ערוץ על אותם סט-אפים בדיוק. התוצאה: יציאת הערוץ ייצרה רצים גדולים (30 עסקאות של ארבעה R ומעלה, לעומת 4 עם יעד קבוע), אבל שיעור ההצלחה ירד משליש לפחות מזה, ההחזקה התארכה ב-50%, והרווח הממוצע לעסקה לא עלה. בחשבון עם מספר פוזיציות מוגבל התוצאה הייתה גרועה יותר: הרצים תפסו משבצות במשך שבועות, ומה שנכנס במקומם נמדד שלילי.

הלקח: יציאה שייכת לכניסה שלה. פריצת 55 יום מסננת מגמות ארוכות, שרק להן שווה לתת לרוץ. פריצה קצרת-אופק של רמה יומית מסננת תנועות קצרות, ואת אלה כדאי למכור ביעד. מי שמעתיק חצי שיטה מקבל חצי מהיתרון, לפעמים פחות.